<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית שני שער שלישי</h1>
<h2>דף ז.</h2>
עגל שנולד מן הטרפה, שנינו ולד טרפה ר' אליעזר אומר לא יקרב לגבי מזבח, ר' יהושע אומר יקרב. ואוקימנא פלוגתייהו בפרק אלו טריפות בשנתעברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו פליגי, מר סבר עובר ירך אמו ומר סבר עובר לאו ירך אמו. ואקשינן התם אי הכי אדמיפלגי בגבוה ליפלגו בהדיוט, ופריקנא להודיעך כחו דר' יהושע דאפילו לגבוה שרי. וקיימא לן כר' יהושע. ואמרינן נמי בפרק קמא דביצה (ו', א') ומה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה דשרי, ורב ור' יוחנן התם כולהו אמרי דעגל שנולד מן הטרפה שרי. ואע"ג דקיימא לן בעלמא דעובר ירך אמו הוא, כדאמר רבא בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק מ"ז, א') פרה שהזיקה גובה מוולדה מאי טעמא גופה הוא, ובגיטין בשילהי פרק המביא בתרא (כ"ג, ב') אמרינן אם היתה עוברה זכתה לו ואוקימנא כר' וקסבר עובר ירך אמו הוא, ובערכין פרק קמא (ז', א') אמרינן היוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ופרכינן בגמ' פשיטא גופה היא, דאלמא פשיטא להו דעובר ירך אמו הוא. תירצו בתוספות דלעניין טרפות שאני שהדבר תלוי בחיות הבהמה וכדקיימא לן דטרפה אינה חיה, ועובר זה הרי יש לו חיות בפני עצמו ומתקיים יותר משנים עשר חודש, ואע"פ שנשבר רגלה של אמו מה מזיק לעובר. תדע דהא רבא גופיה דאמר התם פרה שהזיקה משלם מוולדה איהו הוא דאמר בפרק המקשה (ע"ה, א') השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי אף לדברי המתיר מותר, ארבעה סימנין אית ליה להאי.
